🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון:
הקלטה חוזרת (המשעור המלא, שני הפרקים יחד): הקלטה נוספת
אומרים חז"ל (מסכת סוטה, דף לה ע"א) שבליל תשעה באב, ליל חטא המרגלים, אמר הקדוש ברוך הוא: "הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת". שני שיעורים אלה חוקרים את שורש אותה בכייה — כפיות הטובה שראתה במתנת ה' איום ופחד — ומגלים כיצד מצוות הביכורים וניסוך היין בבית המקדש, המפורסמות בקול רעש ושמחה, הן התיקון המדויק לחטא הזה.
אומר משלי: "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" — מי שנרגן, שמתלונן, מפריד את עצמו מן ה"אלוף" — הקדוש ברוך הוא, אלופו של עולם. המרגלים, בגלל שהתלוננו ולא רצו להיכנס לארץ המובטחת, גרמו שהקדוש ברוך הוא יגזור עליהם גלות וחורבן — כמו שכתוב: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה... וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם". אנו יודעים שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא הן מידה כנגד מידה — כיצד אם כן מגיעה הגלות והחורבן בעקבות תלונה על כניסה לארץ ישראל?
עיקר חטא המרגלים היה כפיות טובה — יסוד הנרגנות: מי שמתלונן אינו מכיר בחסד שהוא מקבל. כתוב בחובת הלבבות שיסוד עבודת ה' הוא הכרת הטוב, ולכן פתח הקדוש ברוך הוא בעשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" — הדבר הראשון שמצווה אותנו להכיר טובה עליו. כאן, אצל המרגלים, כשהקדוש ברוך הוא רצה להכניס את עם ישראל לארץ חמדה, טובה ורחבה, אמרו: "אַדְרַבָּה, רוֹצִים לַחְזֹר לְמִצְרַיִם!" — זה ההפך הגמור מיסוד הכרת הטוב, ההפך הגמור מקבלת התורה. לכן גזר הקדוש ברוך הוא שינוטל מעם ישראל הטובה הגדולה ביותר — הכניסה לנחלתם, ארץ זבת חלב ודבש, והשראת השכינה בבית המקדש.
ועל כן, גם אחרי הכניסה לארץ, נגזר שיֵחָרֵב בית המקדש פעם ראשונה ושנייה, ועם ישראל יגלו. וכתוצאה מכך — הגלות והחורבן — רואה העם למפרע את החסד הגדול שהיה לו כשהיה בארץ ישראל עם בית המקדש. כפי שכתוב בהושע: "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר... אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם... וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ" — אחרי ימים רבים בגלות ללא הסגולות שהיו להם, יבינו למפרע את גודל החסד שהורעף עליהם בימי בית המקדש. וזהו היסוד גם בחיי הפרט: אם אדם, חלילה, אינו מכיר בחסדים הגדולים של הקדוש ברוך הוא, לוקחים ממנו את החסד, והוא רואה למפרע כמה טוב היה לו — וזה עצמו תיקון לכפיות הטובה: להכיר את הטובה כשהיא בידך, לא רק לאחר שנלקחה.
מיד לאחר חטא המרגלים, מצווה הקדוש ברוך הוא, כפי שממשיכה הפרשה, את מצוות הניסכים ומצוות חלה. מבארים בפוסקים שתכליתן להזכיר את חסדי ה': אתה אוכל לחם — תזכור את החסדים, ותפריש חלה. אותו הדבר בניסכים בבית המקדש: בשעת הקרבתם, היו הלוויים פוצחים בשיר ומודים לה'. וכן כותב האריז"ל שהבאת הביכורים בבית המקדש היא תיקון חטא המרגלים — להודות לה' על הפירות, שלא כמו המרגלים, שלא הודו על פרי הארץ.
מתארת המשנה במסכת ביכורים כמה רעש גדול היה נעשה סביב הבאת הביכורים: אנשי המעמד היו יוצאים, כולם היו מצטרפים אליהם, מכים בחליל, מקיפים בשיר, מביאים ביכורים, שור לפניהם, וזרי כסף וזהב. מדוע היה נעשה רעש כה גדול? כי זהו התיקון לחטא המרגלים, המביא את הגאולה: להודות לה' על הפירות, על הארץ, בפרסום, בקול, בשמחה — לא בהיחבא ובשתיקה. וכן היה עם קרבן הניסוך: לוויים שרים בקול, אנשי המעמד מתאספים, בפרסום גדול.
שאדם מודה לה' על פירותיו — לא משנה איזה פרי יש לו בביתו — הוא מתבונן ואומר: "אני רוצה לתקן עכשיו את חטא המרגלים; הם לא הודו על הפירות, אני מודה על הפירות. אני מודה לה' שזוהי ארץ זבת חלב ודבש". על ידי כך שאדם מברך את ברכת "עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה" בכוונה גדולה — על הארץ ועל פירותיה, ארץ חמדה שהנחיל לאבותינו — הוא מתקן את חטא המרגלים, וממשיך עלינו את החסדים, ומקרב את הגאולה.
🕯️ "בשביל שלא אשכח את הנס"
מסופר על אחד מגדולי הדורות, שהיה חותם את שמו בצורת ספינה מצוירת. שאלוהו מדוע. השיב: "פעם נסעתי בספינה, וכמעט שבקעה, וברגע האחרון ניצלנו. כדי שלא אשכח את הטוב שעשה עמי הקדוש ברוך הוא — שהציל אותי ממוות לחיים — עשיתי לי חותמת מיוחדת שתזכיר לי זאת בכל פעם שאני חותם". טבע האדם לשכוח — עובר יום, עובר יומיים, עוברת שנה, עוברות שנתיים, ושוכח. הצדיקים, לעומת זאת, לא רק שאינם שוכחים — הם מזכירים לעצמם בכל רגע: "בורא עולם, כמה אתה אוהב אותי, כמה חסדים עשית עמי!" ומתוך כך אינם דואגים על העתיד, בטוחים שמי שעזר עד היום ימשיך לעזור.
שאדם מכיר טובה לה', הוא פותח את כל שערי השפע, וממתיק מעליו את כל הדינים. הוא מתקן את חטא בכיית החינם שגרם את החורבן, ומקרב את הגאולה, אשר לה מייחלים כל אחד בפרטיות וכולנו בכלליות. וזה מה שאנו מבקשים ותובעים: לזכור תמיד את הרחמים והחסדים שהקדוש ברוך הוא מקיף אותנו בהם בכל רגע — ובזכות כך, ממש כשם שהבכייה הביאה את החורבן, כך ההודיה תביא במהרה את הגאולה.